כשהגב צעק "מספיק": החלטתי להוריד קילוגרמים מהמצלמה בטרקים?

כל מי שטייל בטרקים מכיר את הרגע הזה שבו כל גרם בתרמיל מרגיש כמו קילוגרם. באחד הטרקים, כשאני באמצע טיפוס מפרך, הרגשתי שמשקל התרמיל פשוט שובר אותי. החשבון היה פשוט ואכזרי: שני ליטר מים, פלוס שתי מצלמות קנון Full Frame, פלוס שלוש עדשות כבדות (משקל כולל של 3 ק"ג פלוס)… הקושי לטפס הפך ממהנה לסבל.
באותו רגע הבנתי: אם אני רוצה להמשיך לטפס, ללכת למרחקים ולהנות מהדרך – אני חייב לעשות שינוי דרמטי במשקל.
ההחלטה וההתפשרות – קיבלתי החלטה כואבת אך הכרחית: ויתרתי על מערך ה-Full Frame הכבד של קנון והעדשות המרובות, ועברתי למערכת של אולימפוס עם עדשה אחת בלבד (14-150 מ"מ במשקל כולל של 700 ג"ר).

התוצאה? התרמיל הפך לקל משמעותית, והגב הודה לי בכל צעד. אבל כמובן, אין ארוחות חינם: המעבר מחיישן Full Frame לחיישן Micro 4/3 הקטן יותר דרש התפשרות מסוימת באיכות הצילום וטווח הדינמי – פשרה שהייתי מוכן לספוג כדי להמשיך לנוע בחופשיות.

בסופו של דבר, המצלמה הכי טובה היא זו שנמצאת איתך בראש ההר, ולא זו שנשארה במלון כי היא הייתה כבדה מדי.

מבט אחורה על הימים שבהם סחבתי בית חרושת לצילום על הגב…